כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' גאבר ואח'ותביעה שכנגד

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 29/10/10, בין רכב פרטי המבוטח על ידי התובעת בתביעה העיקרית (להלן: "רכב התובעת"), לבין אוטובוס בו נהג הנתבע 1, שהינו בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "האוטובוס").

התאונה ארעה ברח' אלנבי בתל-אביב, נהגת התובעת העידה, כי נסעה לכיוון דרום בנתיב השמאלי מבין שניים, עצרה את רכבה בנתיב השמאלי במטרה לראות אם הכביש פנוי לפני פניה ימינה ופתאום הרגישה הדף והאוטובוס פגע בה מאחור. הנהגת העידה, כי ראתה את האוטובוס רק בזמן התאונה וכי היו במקום שלושה בעלי חנויות שאמרו שהוא נסע בשני נתיבים. בחקירה הנגדית שבה העדה והעידה, כי הסתכלה במטרה לוודא שהנתיב פנוי והאוטובוס לא היה במקום. העדה כתבה בהודעתה לחברת הביטוח, כי התאונה ארעה ברח' אלנבי 94 ומשכך הוצגה לה תמונה של המקום, המראה, כי אין פניה ימינה, אלא תמרור "אין כניסה", העדה השיבה, כי אם הייתה מבחינה ב"אין כניסה" הייתה ממשיכה ישר, מבחינתה היא עמדה בנתיב השמאלי ולא ביצעה את הפניה. העדה הוסיפה, כי רשמה את שמותיהם של עדים במקום והעבירה למשטרה, ואף יש הודעה שהיא מסרה במשטרה. כמו כן, הוסיפה כי הגיעה ניידת למקום והשוטרים בניידת דיברו עם העדים ועם נהג האוטובוס וכן היה נציג של חברת דן שדיבר עם העדים ועם הנהג וגם איתה ואף ניסה להסביר לה, כי היא אשמה שכן ככל הנראה נסעה לאחור. כאשר העדה נשאלה, אם רצתה לפנות ימינה מדוע לא השתלבה בנתיב, השיבה, כי לא הספיקה לעשות זאת והאוטובוס פגע בה. היא לא ידעה שהיא אמורה לפנות בפניה הזו ולכן עצרה.

נהג האוטובוס העיד, כי נסע במסלול הימני, מבין שניים, הנהגת נסעה במסלול השמאלי של אותו כיוון, הוא זוכר שהיא הייתה בהריון, דיברה בפלאפון ונסעה ועצרה לא ידעה לאן היא צריכה לנסוע, הייתה מבולבלת, עד שהגיעו לסמטה שנמצאת מימין, הבחין במישהו מסמן לה ביד, והיא בלי להסתכל חתכה אותו. הוא עצמו היה זהיר ולא יכל לעשות כלום חוץ מלבלום ואולם היה קרוב מדי ופגע בה בפינה של רכבה. הנהג הוסיף, כי גם אם נסע על שני נתיבים והיא הייתה עוצרת, הוא היה סוטה ימינה. הנהג השיב, כי היו במקום רק הוא והיא, ואינו זוכר שהגיע נציג דן, אחר כך התקשרו אליו מהמשטרה ואמרו לו מדוע עזב את המקום והוא אמר שאין לו בעיה לחזור. הנהג אף הוסיף, כי מסר הודעה במשטרה וכי נתוני הטכוגרף באוטובוס יכולים לאשר את גרסתו.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את שתי הגרסאות, הנזקים שנגרמו בכלי הרכב, את ההודעות שמסרו העדים לחברת הביטוח ואת החסר הראייתי הניכר והמשמעותי מצד שני הצדדים, באתי לידי מסקנה, כי אין בידי להכריע בין הגרסאות ומשכך דינן של שתי התביעות להידחות. ואפרט.

גרסת נהגת התובעת תמוהה, נהגת התובעת טוענת, כי נסעה בנתיב השמאלי בכוונה לפנות ימינה, ועצרה את רכבה בנתיב השמאלי על מנת לבחון אם הנתיב הימני פנוי כדי שתוכל לבצע את הפניה אך בכל זאת - כאשר מטרת עצירתה היא בחינת הנתיב הימני - לא הבחינה כלל באוטובוס עד לרגע התאונה עצמה, שכן האוטובוס הגיע במהירות. אם אכן, תשומת ליבה של נהגת התובעת הייתה לנתיב הימני, לא יכול להיות שמץ של ספק שהייתה אמורה להבחין באוטובוס מגיע, גם אם הגיע במהירות. האפשרות שלא הבחינה באוטובוס המתקרב, מתיישבת עם היות הרכב בסטייה ימינה כאשר מבטה מופנה קדימה ולא לצד הימני.

זאת ועוד, מהתנהלותה של נהגת התובעת, עולה, כי לא הייתה מרוכזת בכביש, היא לא ידעה בדיוק היכן עליה לפנות, עצרה את רכבה באמצע הכביש בנתיב השמאלי, התנהלות תמוהה כשלעצמה והעמדת מכשול לפני הנהגים, וזאת על סף פניה במקום בו כלל לא יכלה לפנות. אין זאת, אלא שהנהגת הייתה מודאגת מנתיב הנסיעה הדרוש לה יותר מכלי הרכב הנמצאים על הכביש.

חוסר היכולת לסמוך על עדותה של נהגת התובעת, גבר שעה שעיינתי בהודעתה לחברת הביטוח כמו גם בדוח השמאי שהציגה התובעת. בהודעתה לחברת הביטוח מסרה נהגת התובעת, כי עצרה על מנת לפנות ימינה, אוטובוס שנסע בשני נתיבים פגע בה מאחור, כתוצאה מן הפגיעה האוטובוס הדף אותה ומשכך נפגעו הן החלק האחורי והן החלק הקדמי ברכב. משמע, הנהגת מספרת על נזק בחלק הקדמי ברכב, נזק שלא נזכר בעדותה ואף לא נראה בתמונות שהציגה לפני התובעת. עיון בדוח השמאי מעלה, כי אכן יש נזק במוקד חזית ימני ברכב התובעת. כאמור, נהגת התובעת לא העידה כלל על פגיעה בחלק הקדמי של הרכב בעדותה. לענייננו חשוב, שלו היה רכב התובעת שעמד לטענת נהגת התובעת ישר בנתיבו נהדף קדימה כתוצאה מהפגיעה, הרי שלכל היותר היה ממשיך ישר בנתיבו ולא היה אמור להיפגע בחלק הקדמי, הפגיעה במוקד הקדמי מתיישבת עם היות הרכב בסטיה ימינה כך שהרכב פגע בשפת המדרכה או בעמודים הנמצאים במקום על שפת המדרכה כפי שנראה בתמונות.

יתירה מזו, לחברת הביטוח, לא מסרה נהגת התובעת באיזה נתיב הייתה ולא מסרה באיזה מצב היה הרכב בעת התאונה – עדותה בעניין זה נמסרה על דוכן העדים כשלוש וחצי שנים לאחר התאונה.

זאת ועוד, מדברי ב"כ התובעת מסתבר, כי עדת התובעת לא טרחה למסור לתובעת שמסרה עדות למשטרה, כי הגיעה משטרה למקום, כי המשטרה שוחחה עם עדי ראיה וכי העדה עצמה מסרה את פרטי העדים למשטרה. התובעת, שלטענת בא-כוחה הפעילה חוקר על מנת לאתר עדים, לא ידעה שהמידע כבר קיים. מדובר בפרטים ובמסמכים מהותיים, נדרשים והכרחיים שהיה בהם כדי להכריע את התביעה ולאפשר לקבל תמונה על מה שאכן ארע וכן על מהימנות העדויות שנשמעו. כך לדוגמא, בעוד עדת התובעת טוענת, כי המשטרה שוחחה עם נהג האוטובוס וכך גם הנציג של דן, הנהג עצמו טוען, כי לא היה במקום כאשר המשטרה הגיעה, אלא קיבל שיחת טלפון מהמשטרה ואף מסר הודעה מאוחר יותר. המסמכים מתיק המשטרה, יכלו להבהיר מי מן השניים דובר אמת בנקודה זו ובכלל.

גם על גרסת הנתבעים התקשיתי לסמוך. ראשית, חרף העובדה שנהג הנתבעים מסר הודעה במשטרה, גם הנתבעים לא טרחו לאסוף את החומר מתיק המשטרה ולהציגו לבית המשפט, שנית הנתבעים לא הציגו ראיה מכריעה נדרשת והיא נתוני הטכוגרף, ראיה שהיה בה כדי ללמד מה הייתה מהירות נסיעת האוטובוס קודם לתאונה, דבר שיכל לאשש את גרסת נהג האוטובוס, כי נסע באיטיות לאחר רכב התובעת שנסע והאט. שלישית, עדותו של נהג האוטובוס שונה מהותית מההודעות שמסר לחברת דן. בעוד שלחברת דן מסר, כי פגע ברכב שסטה בחדות ימינה, בבית המשפט סיפר גרסה מפורטת ורחבה הרבה יותר, לפיה הבחין מלכתחילה ברכב התובעת שנוסע בצורה מוזרה, סביר להניח שצפצף לרכב התובעת, הבחין שנהגת התובעת מדברת בטלפון, הבחין באדם שמנפנף לנהגת התובעת ואז היא פנתה בחדות ימינה. כל הפרטים האלה, אמורים היו להופיע בהודעתו. ההסבר שנתן נהג הנתבע, לפיו אינו מתלהב מלרשום שום דבר נגד נהגת התובעת אינו מספק וזאת בלשון המעטה. אם אכן כך ארעו הדברים, ניתן היה לצפות שימסור אותם מייד ולא ארבע שנים לאחר מכן בבית המשפט.

בנוסף, על אף שלטעמי לנזקים בכלי הרכב יש לעיתים קרובות משקל ראייתי ממשי ועצמאי, לא שוכנעתי, כי הנזקים בכלי הרכב במקרה דנן מתווים תמונה חד משמעית המאפשרת כשלעצמה להכריע בין הגרסאות. רכב התובעת נפגע בפינה האחורית ימנית, לרבות הכנף האחורית ימנית. מדובר בנזק משמעותי שעל פניו יכל להיגרם גם ממכה של פנים אחור וגם ממכה בפינת הפגוש והכנף הימנית כאשר הרכב נמצא בסטיה. בוודאי שאין לי את המומחיות להכריע בנוגע למנגנון התאונה רק על פי הנזקים וגם לא ראוי שבנסיבות העניין אשתית רק על ראיה זו את ההכרעה משמדובר על פניו בעניין שבמומחיות.

העולה מן המקובץ, יש שאלות ותהיות שלא נפתרו בתיק ולאחר ששקלתי את כל החומר והראיות שהוצגו, באתי לידי מסקנה, כי איני יכולה לסמוך על אף אחת מן העדויות ואין בידי להגיע לכלל הכרעה לטובת אחת הגרסאות ומשכך אני קובעת, כי לא אלה ולא אלה הוכיחו את תביעתם. אי הבאת המסמכים מתיק המשטרה, עדי ראיה לארוע ונתוני הטכוגרף בוודאי שלא הקלו עלי את המלאכה.

לפיכך, ובהעדר אפשרות להעדיף גרסה אחת על רעותה, אני מחליטה, כי שני הצדדים לא הצליחו להוכיח את תביעתם ואני דוחה את שתי התביעות. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ד אדר ב תשע"ד, 16 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: